מַאִי נַפְקָא מַיְינָה

אם צה"ל רוצה למנוע כניסת גורמים לא רצויים לבסיסיו – כדאי שיתחיל לתצפת על ציפורי מיינה.

שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש השב"כ מפחידים אותנו, חדשות לבקרים, בחזיונות אפוקליפטיים של הפצצות גרעיניות, בהתגברות הטרור, במלחמת אחים ובמה לא. רק איום אחד המתרחש יום־יום, גם ברגע זה ממש, הם מסתירים מכולנו. אז החלטתי לעבור עבירה ביטחונית ולהדליף את הסוד: מתקפת המינים הפולשים!

כן, כן. אל ארצנו האהובה פולשים זה זמן מה מינים זרים ולא מוכרים של ציפורים (וכמובן בעלי חיים אחרים ואפילו צמחים). אט־אט רשימת המלאי המכובדת של מיני ציפורים שהתברכה בה ארץ ישראל הולכת וגדלה.

שאלו, מה רע בכך שיצטרפו אלינו ציפורים נוספות? הלוא ארץ קולטת עליה היא ארצנו, ומה עוד שחלק מהציפורים אקזוטיות ויפות להפליא... לתשובה תאלצו להמתין לפרק הבא כי הפעם אני רוצה לספר לכם על היכרות אישית עם אחת הפולשות הללו, הלוא היא המיינה המצויה – מין של זַרְזיר שמקורו בדרום אסיה שהגיע אפילו לאוסטרליה.

מיינה הודית

במסגרת תחביבה הידוע, הקפיצה אותי ממיטתי אשת הצפר השכם בבוקרו של יום, כדי לזהות את שתי הציפורים המוזרות שנחתו על הדקל שמתחת לחלון דירתנו. זה היה המפגש הראשון שלי עם ציפורי המַיְינָה ברמת- השרון ומאז התפתחו בינינו יחסי אהבה־ שנאה. מצד אחד, כחובב מוזיקה טובה התאהבתי בשירה המקסימה שלהן. למיינה יש יכולת קולית מרשימה, רפרטואר השירה שלה מגוון והיא יכולה לחקות קולות של ציפורים אחרות, חתולים ואף בני אדם. מצד שני, המבט המרושע של עינה המוקפת כתם צהוב הזכיר לי את מבטה של גברת טננבאום, בעלת הדירה שבה נולדתי ושבה חייתי כדייר מוגן כמחצית חיי. אינני חושב שראיתי אי־פעם ניגוד שכזה בין קול שירה תמים ומרומם נפש לבין הבעת פנים כה דוחה ותוקפנית.

זוג ציפורי המיינה רכש אצלי מייד נקודות זכות על מלחמתו הבלתי מתפשרת בעורבים. לאחר כמה ימים התברר לי שהן בונות קן על עץ הדקל (וכמובן בצד הלא נכון – זה הפונה לרחוב ולא אלינו). מאותו רגע הפך הדקל לשטח צבאי סגור. אם צה"ל רוצה למנוע כניסת גורמים לא רצויים לבסיסיו – כדאי שיתחיל לתצפת על ציפורי מיינה. עורב צעיר שהתיישב על הדקל הותקף על ידי הזוג שהפך בן רגע לצמד מטוסי יירוט מאיימים, ורדף אחריו עוד עשרות מטרים גם לאחר שפינה את מקומו. נא הביאו בחשבון שעורב ממוצע גדול פי כמה ממיינה מצויה ושאני תמיד בעד ה'אנדר־ דוג' ותבינו מדוע ליבי היה עם ציפורי המיינה, אם כי במחשבה שנייה מדובר בעצם לא ב'אנדר־ דוג' אלא בייצור תוקפני כמו "פִּיטְבּוּל־ דוֹג"

נקודות הזכות הללו נמחקו באחת כשהחלו ציפורי המיינה להציק לדרורים המנקרים במדשאה שמתחת לעץ. "מה לעזאזל אכפת לכן שכמה ציפורים מחפשות מזון מתחת לבית, הלוא יש מספיק לכולן?!" צעקתי עליהן. אך שתי האמזונות המשיכו מפעם לפעם לנקר בכיף דרור אחר דרור עד שנראה לי שהן סתם נהנות מהעניין.

כאן בעצם טמונה הבעייתיות בקיומן של ציפורי המיינה כמין חופשי בארץ. עקב יכולת ההסתגלות שלהן, היותן אוכלות־ כל ותוקפנותן כלפי מינים אחרים, הן מהוות איום על המרקם האקולוגי הסביבתי והן עלולות לדחוק מינים מקומיים עד כדי סכנת הכחדה.

בלילה האחרון שמעתי לפתע קולות זרים מכיוון המטבח. ירדתי בשקט ממיטתי ופסעתי אליו חרש. לאורו הקלוש של הירח ראיתי שתי ציפורי מיינה ענקיות דוחפות את ראשיהן למקרר הפתוח, ומקוריהן הצהובים מנקרים בכל האוצרות שבתוכו. אחת מהן הסבה את ראשה והבחינה בי, ומייד עטו עלי השתיים במקורים מאיימים. הן לכדו אותי בפינת הסלון וברגע האחרון, לפני שאהפוך בעצמי למין נכחד – לא נותרה לי כל ברירה אלא להתעורר.