קן הקוקייה

תגידו על הקוקייה שהיא אגואיסטית, נצלנית, פרזיטית, ואכזרית, כל מה שתרצו, אבל "קוקו" היא ודאי שלא.

בחורה חכמה אחת הגיע לשלב האחרון בתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר", לאחר שענתה בקלות על כל השאלות. שאלת מיליון הדולר הייתה: "איזו ציפור אינה בונה קן לגוזליה" אופס! דווקא בציפורים היא לא כל כך התמצאה. בצר לה, ומאחר שכל מכריה לא היו זמינים, היא מימשה את זכותה לעזרה מחברתה הבלונדינית. זו, ללא מחשבה שנייה ענתה: "מה ז'תומרת! ברור שזו קוקייה!".

קוקייה מצוייצת

עם מיליון דולר בחשבון הבנק הזמינה המאושרת את חברתה לארוחת מלכים ותוך כדי הארוחה שאלה אותה כיצד דווקא היא ידעה את התשובה הנכונה. "אני מתפלאת עליך" ענתה החברה, "כולם יודעים שקוקיות גרות בתוך שעוני קיר!".

ביום שישי האחרון הגשמתי עוד חלום צפרי (שמתם לב ודאי שיש לי הרבה חלומות מוזרים), ראיתי קוקייה מצויצת!!! היא עמדה במלוא תפארתה על ענף של שיח יבש, לא יותר מעשרים מטרים ממני, הציצית האפורה שלראשה – הסיבה לשמה – הייתה זקורה לתפארה. כל חלקי גופה העליונים היו צבועים בחום־אפרפר ומנומרים בנקודות לבנות וגחונה, חזה ובטנה נגלו לעין בגווני כתום וחום בהיר. המרשים ביותר היה זנבה השחור והרחב שאורכו כאורך כל גופה, שבסך הכול מגיע לכארבעים סנטימטרים. עוף יפהפה

ומרשים.

הקוקיות תרמו לאנושות דבר חשוב ביותר הלוא הוא צליל קולה של הקוקייה: "קו־קו, קו־קו", ממנו נגזרה ההמצאה החשובה שהמציאו השוויצרים – שעון הקוקייה הנזכר לעיל. מהצליל הזה נוצרה גם ההגדרה לאדם "מטורלל" ולא כל כך ממוקד. ולבסוף, אותו קן של קוקייה, שאינו קיים כפי שתראו בהמשך, נתן את שמו לסרט המפורסם "קן הקוקייה" בכיכובו של ג'ק ניקולסון הגדול.

מה שמייחד את הקוקייה משאר העופות הוא היותה עוף טפיל או בעברית מדוברת – פרזיט. הקוקייה הגיעה למסקנה שקריירה אישית לא מסתדרת עם גידול צאצאים צווחניים ותובעניים. אבל מה לעשות, דרווין והאבולוציה המעצבנת שלו דורשים את המשכיות הגזע בכל מחיר. אז מה עושים? הנה לכם פתרון גאוני: נותנים לפראיירים לעשות את המלאכה. הקוקיות פשוט אינן בונות קינים, ולכן אין מושג כזה "קן הקוקייה" והכותרת של הטור הזה מופרכת מראש.

הקוקייה המצויצת למשל התמחתה בטפילות על משפחת העורבים. היא מטילה את ביציה, שמספרן עשוי להגיע עד שמונה־עשרה בעונה, בקן של עורב אפור למשל. צבע הביצה דומה לזה של ביצת העורב – טורקיז עם נקודות חומות. הגוזלים של הקוקייה בוקעים לאחר כשלושה־ עשר ימי דגירה על ידי העורבים המסכנים, שאינם יודעים שהם מתאמצים לטפח יורשי עצר לא שלהם... גם אחר כך ממשיכים העורבים לגדל את גוזלי הקוקייה כאילו היו צאצאיהם לכל דבר. מתברר שבמקרה הזה העורבים לא מפגינים במיוחד את רמת האיי. קיו הגבוהה המיוחסת להם.

אם אתם חושבים שהקוקייה המצויצת מפגינה את שיא האגואיזם והניצול של חפים מפשע, הסכיתו ושמעו על הקוקייה האירופית. הציפור הזו, בעלת הפטנט על הצליל הציפורי המפורסם שנתן את השראתו למלחינים מפורסמים כמוצרט והיידן, שיכללה את הטפילות והביאה אותה לשיא. היא מטילה את ביציה בקיני מינים רבים של ציפורים שחלקן הגדול הוא ציפורי שיר קטנות. אחד המראות המוזרים, המגוחכים ובעיקר המזעזעים בעולם הציפורים הוא של ציפור שיר קטנטנה כעֲלְוִוית, המתישה את עצמה בהאכלת גוזל קוקייה אירופית רעבתן, הגדול ממנה בגופו פי כמה וכמה.

אך זהו רק חלקו של הסיפור. בניגוד למקרה של הקוקייה המצויצת בו הגוזל שלה גדל עם גוזלי

הפונדקאית – גוזל הקוקייה האירופית, זמן קצר אחרי פקיעתו מהביצה, פשוט דוחף את כל גוזלי הפונדקאית האומללים מן הקן, ולאם השכולה נותר רק לממש את יצריה האימהיים בהאכלת רוצח ילדיה.

מהן הסיבות להתנהגות כל כך מוזרה? מכיוון שאיש עדיין לא הצליח לראיין קוקייה ולשאול אותה כיצד עלה במוחה רעיון מטורף שכזה, נותרה רק האפשרות לשער השערות. אחת מהן מעניינת במיוחד (אם כי היא בגדר השערה בלבד): הקוקייה ניזונה בעיקר מחרקים. אחד מהמעדנים האהובים עליה במיוחד הוא זחל הנקרא "טְוואי התהלוכה". ודאי ראיתם מושבה של מאות זחלים כאלה בתוך כתם לבן גדול שהוא גוש של קורים הצמוד לענפי עץ אורן או לשיח. הזחל גורם לאלרגיה בצורת גירוי חריף של העור הנגרם למי שבא עימו במגע. בעל חיים שיחפוץ לסעוד את ליבו בזחל כזה עלול להיווכח שזו סעודתו האחרונה מכיוון שהזחל רעיל, אך הקוקייה פיתחה מנגנון הגנה משוכלל בצורת ציפוי דפנות מערכת העיכול בחומר המגן עליה מפני הרעילות. לגוזלים שזה עתה בקעו, אין את ההגנה הזו ולכן כדי לתת להם את האפשרות לשרוד, הקוקייה נאלצת להשתמש בשירותי אימהות של ציפורים אחרות, משהו שמזכיר את מקצוע המינקת אצלנו בזמנים שפסו מן העולם מזה עידנים.

תגידו על הקוקייה שהיא אגואיסטית, נצלנית, פרזיטית, ואכזרית, כל מה שתרצו,

אבל "קוקו" היא ודאי שלא.